יש חג כמו חג החנוכה?

אורות ססגוניים ממלאים את הרחובות, והקדושה ניכרת בכל פינה…

אך דומה שזהו חג בן שמונה ימים בלבד, אך מלא וגדוש בהלכות רבות..

הבה נבאר את מעלתו של החג:

בסוגיות הגמ' במסכת שבת (פרק במה מדליקין) נחלקו האמוראים לבאר את הדינים ופרטי הדינים הלכה ולמעשה, אך דומה שבמהלך השנים אנו כבר רגילים מצוות אנשים מלומדה לקיים את מצוות החג שמדליקים את הנרות, לומדים את ההלכות, אוכלים מאכלי חלב זכר לנס שהאכילה יהודית את אליפורני שר הצבא, ועושים את כל המנהגים שקיבלנו מאבותינו.

ואפילו הרמב"ם כתב (פ"ד הי"ב מהלכות חנוכה) וזה לשונו: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הניסים שעשה לנו אפילו אין לו מה יאכל מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".

למתבונן יראה שהרמב"ם דייק את זה אך ורק בחג החנוכה שהוא שם לו חשיבות גדולה.

ולכן דומה הדבר לפרוז'קטור גדול המאיר רחבה גדולה, שאילולי לא הייתה לו חשיבות גדולה והאור היה מאיר מעומעם, הפרוז'קטור לא היה נצרך, ולכן לחג הזה יש חשיבות גדולה ונפלאה עד מאוד.

אך יש אחד שלא נוח לו כלל וכלל בכל אלו, והוא היצר הרע והוא מעמעם את ההרגשה וההתלהבות…

מה עושים כנגדו?

נעיין יחד בדבריו הנפלאים של הגאון ר' אליהו אליעזר דסלר זצוק"ל מתוך מאמר שכתב באנגליה בשנת תש"א (1941) והובא בספרו "מכתב מאליהו" (המהדורה החדשה עמוד 120) וזה לשונו: "הנה בדרך העולם, האדם שמח בהרבות הון, כשמרוויח היום שמח, וכשמוסיף להרוויח מחר יוסיף בשמחתו וכן הלאה, כתוספת ממונו כן תוספת שמחתו. ויש שיספרו לנו שידידינו הרוויח הרבה ונשמח, אך כשיוסיפו לספר שהרוויח עוד, וכן פעם שלישית והלאה, הפעמים האחרונות לא תעוררנה בנו שמחה גדולה כמו הראשונה.

מהו ההפרש? יען שבנוגע לעצמו אין האדם מתרגל בנקל להצלחה, ולכן שמחתו מתווספת והולכת. מה שאין כן באושרם של אחרים, האדם מתרגל, ורגש שמחתו פוחת והולך. כשנסתכל בנו נראה שבהגיע איזה חג הננו שמחים כל אחד כפי ערכו בשמחת החג, אך שמחה זו אינה מתווספת מידי יום ביומו, אלא כפי ערך התרגלנו בחג, שמחתנו הולכת ופוחתת, אמנם לא כך היא דרך גדולי תורה ועבודת ה'. אדרבה, שמחתם היא פנימית, מפעולת התבוננותם הרבה בענייני החג, וכל שיתווספו ימי החג תתווסף התבוננותם, ויוסיפו להרגיש גדולות ונפלאות בתורת החג והמתנה העצומה אשר נתן לנו השי"ת בו, ואז תתווסף שמחתם דבר יום ביומו".

ומספר הרב זצ"ל:

"זכור אזכור את מראה קדוש עליון מו"ר (ר' צבי הירש ברוידא) זצ"ל שביום ראשון של חג היה נפלא מראהו ממש שמח שמחת עולם עליון ומדי יום קדושת מראהו הייתה מתווספת והולכת כמלאך אלוקים למעלה למעלה".

וזו העצה תמיד להיות כ"מוסיף והולך" ולא כ"הולך ופוחת", להוסיף דברי קדושה והנהגות מרוממות בחג כאדם העולה מדרגות מקומת קרקע עד הקומה שהיא היעד שלו.

והנה ראיתי ג"כ חיזוק בעניין תלמוד תורה ועבודת ה' בחג החנוכה, כתב בספר מנהגי בעל החתם סופר (עמוד נג', פט – א) וזה לשונו: "בחנוכה הזהיר להתעסק בלימוד תורה הקדושה יותר מבשאר ימים, והקפיד מאוד על זה שמבלים ימים האלו בהבלי שחוק, כי אמר שעצת היצה"ר הוא להפריע את העם מעבודת ה' ומתלמוד תורה בימי חנוכה אשר תקנו לנו חז"ל להודות ולהלל, והלימוד הוא ענין גדול בזמן הזה כי  אז נמסרו סודות התורה למשה רבינו ע"ה.

זמן גדול ומיוחד מאוד!!! חג שמח